הסוגיה של החזקת ילדים, הקרויה בשפה המשפטית "משמורת ילדים", הינה אחד הנושאים החשובים והמורכבים ביותר בכל הליך גירושין.
אם קיימת הסכמה בין ההורים באשר לסוגיה של משמורת הילדים, בהחלט ניתן לקבוע באופן הדדי את המשמורת במסגרת הסכם גירושין. אם ההסכם נערך ע"י עורך הדין ואין בעיה מיוחדת, בית המשפט יטה לרוב לאשר את המוסכם. אך בהיעדר הסכמה עלול הדבר להביא את ההורים למלחמת חורמה משפטית וממושכת כאשר תפקידו של בית המשפט יהא להכריע בדבר זהות ההורה המשמורן על הילדים הקטינים.
נהוג כי בהיעדר טעמים כבדי משקל כנגד האם, העיקרון של טובת הילד הקטין מצדיק את הישארותו עמה, כלומר, במשמורת של האם. במקרה של מחלוקת בין ההורים, ידרוש לעיתים בית המשפט לבצע בדיקת מסוגלות הורית. הבדיקה מבוצעת ע"י צוות מומחים מטעם בית המשפט, הכולל פסיכולוג ו/או פסיכיאטר ו/או עובד סוציאלי, וכו'. המומחים בודקים את שני ההורים, את הילדים הקטינים, וכן את הקשר שביניהם. לבסוף, הם מגישים חוות דעת לבית המשפט, אשר לאורה הוא יכריע ויפסוק בסוגיית המשמורת.
מהי משמורת ילדים?
המונח משמורת מתייחס למשמורת משפטית ולמשמורת פיזית.
- משמורת משפטית – הוריו הביולוגיים של קטין הם האפוטרופוסים הטבעיים שלו מבחינה משפטית, כלומר, גם לאחר פרידה ו/או גירושין, שני ההורים נשארים אפוטרופוסים של ילדיהם הקטינים והם אחראים לעניין הצרכים, וכן לקבלת כל החלטה מהותית (במשותף ובאופן שווה) באשר לענייני גידולם, חינוכם ועתידם של ילדיהם המשותפים.
- משמורת פיזית – החזקת הילדים הקטינים לאחר פרידה ו/או גירושין, בהיבט הפיזי של היכן יתגוררו וילונו הילדים, כאשר לרוב מקובל לקבוע, כי אחד ההורים יהא ההורה המשמורן, כהורה יחיד, עליו מוטלת החזקתו הפיזית של הקטין, ואילו לגבי ההורה השני נקבעים הסדרי שהות וביקורים ביחס לילדיו.
הביטוי השגור של "משמורת ילדים" מתייחס בדרך-כלל לפן של המשמורת פיזית.
איזה סוגי משמורת ילדים יש?
- משמורת ילדים אצל האם – האם הינה ההורה המשמורן, כלומר, הילדים נמצאים בחזקתה ומתגוררים אצלה דרך קבע, כאשר ישנם הסדרי שהות לפיהם האב מקבל את הילדים לביקורים, בימים ובשעות קבועים (עם אפשרות גם ללינה).
- משמורת ילדים אצל האב – אותו הדבר, רק להיפך.
- משמורת ילדים משותפת – המשמורת נחלקת באופן שווה בין שני ההורים. זהו מצב חריג, אולם בשנים האחרונות משמורת משותפת בהחלט מקובלת ופופולרית יותר מבעבר.
- משמורת ילדים מפוצלת – מצב זה של הפרדת המשמורת בין ילדים להורה אחד הוא נדיר מאוד ובו, למשל, ילד אחד יהיה במשמורת האם, ואילו השני יהיה במשמורת האב, כאשר להורה שאינו משמורן לגבי מי מהילדים, יהיו הסדרי שהות לגביו.
איזו ערכאה מוסמכת לדון בנושא משמורת ילדים?
הן בית המשפט לענייני משפחה והן בית הדין הרבני מוסמכים לדון בסוגיה של משמורת ילדים קטינים.
התיק ידון בערכאה אליה הוגשה התביעה למשמורת לראשונה.
כיצד נקבעת משמורת ילדים?
בית המשפט הינו אמון על טובתם של ילדים קטינים ובמצב של היעדר הסכמה בין ההורים לגבי משמורת, יהיה זה תפקידו ואף מחובתו להכריע במחלוקת ולקבוע, על רקע העקרונות הכלליים הקבועים בחוק, מי מבין שני ההורים הינו ההורה אשר מסוגל למלא את תפקיד ההורות לילדים המשותפים באופן הטוב יותר, וזאת במטרה לספק לילד הקטין את צרכיו הפיזיים, הבריאותיים והנפשיים בצורה הטובה ביותר. על מנת להכריע בסוגיה, נעזר בית המשפט לרוב בחוות דעת מומחים מטעמו. לרוב יבקש בית המשפט תסקיר סעד מפקידת הסעד ו/או ביצוע בדיקת מסוגלות הורית. אף על פי שבית המשפט לא מחויב לקבל את חוות דעת המומחים, ברוב המקרים נוהג בית המשפט לאמץ בפסק דינו את ממצאי חוות הדעת המקצועית של המומחים מטעמו.
לפעמים, עולה השאלה האם העדפתו האישית של הילד להתגורר באופן קבוע עם הורה מסוים מהווה פקטור משמעותי בסוגיה של קביעת משמורת ילדים. התשובה לשאלה האמורה תלויה בעיקר בגיל הילד. לרוב, רצון הילד נכלל בפרמטרים השונים אותם בוחנים במטרה להחליט מהי טובת הקטין לצורך הכרעה וקביעת סוגיית משמורת ילדים. בדרך כלל, כאשר הילד מגיע לגיל 10-13 ומעלה, בית המשפט שוקל בכובד ראש את רצונו ובהחלט מתחשב בכך, אולם מתחת לגיל זה, בתי המשפט מייחסים חשיבות מינורית לרצונו.
טיפ של מיכל טרמצ'י, עורכת דין המתמחה בענייני משפחה: "לפעמים הופכת הסוגיה של משמורת הילדים ל"קלף מיקוח" בידי אחד ההורים, במטרה לנסות לקבל יתרונות בסוגיות אחרות, לרוב סוגיות הרכוש והמזונות. לא מומלץ להסכים לאף ויתור בענייני הרכוש, גובה דמי מזונות וכו', אם המניע לויתור מקורו באיומים הקשורים לשאלת המשמורת. להפך, ככל שהמצב סבוך יותר, כך מומלץ יותר להימנע מקבלת החלטות חפוזות וכפויות ולפנות לקבלת ייעוץ מקצועי וליווי צמוד בתיק הגירושין."
